<h1>הל' לולב פ"ז ה"י</h1>
<h2>דף לז:</h2>
סדר הנענועים להרמב"ן
והשגות המאירי
הרמב"ן
אמר התלמיד. וכן ראיתי עוד לדקדק על נטילת הלולב אע"פ שהוא דבר שאין בו לא איסור ולא היתר, מפני שהעם מטרפין את לולביהן על דברים רבים [והנענועים] משתנים בו לכמה מנהגים. כתוב בהלכות כיצד הוא מנענע כדאמרינן התם [מנחות ס"א ע"א] לענין שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד הוא עושה מניח שתי הלחם על שני כבשים ומניח ידו תחתיהם ומניף ומוליך ומביא מעלה ומוריד [אמר רחב"א א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו מעלה ומוריד] למי שהשמים והארץ שלו, במערבא מתנו הכי אמר רב חמא בר עוקבא אמר ר' יוסי בר חנינא מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים אמר רבא וכן בלולב, וכן המנהג, ואיכא מאן דאמר [צריך לנענע שלשה פעמים בהולכה ובהבאה חוץ ממוליך ומביא ומעלה ומוריד] וגמר לה מגמרא דבני מערבא [סוכה פ"ג ה"ח] דגרסינן התם רב חייא בר אשי בשם [רב המשכים] לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה, תני צריך לנענע שלשה פעמים על כל דבר ודבר, ר' זעירא בעי הכין חד והכין חד או דילמא הכין והכין חד, כלומר ההולכה [אחת] וההבאה אחת או דילמא ההולכה וההבאה שתיהן אחת, דאלמא נענוע זה חוץ ממוליך ומביא מעלה ומוריד, ע"כ כתוב בהלכות. ורבים סוברין דשלשה נענועין אלו שהצריכו כאן על כל דבר ודבר הם נענועין קטנים שאין בהן הולכה והבאה, וכך הוא עושה מוליך ומנדנד הלולב שלשה פעמים ומביא ומנדנד שלשה פעמים, וכן במעלה וכן במוריד, נמצא שנענע כ"ד פעמים נענועין קטנים שאין בהם הולכה והבאה אלא נדנוד הלולב בלבד, וה"ר משה ב"ר מימון ז"ל כדעת הזה כתב בחבורו
